המרווח שבין הבנה לפעולה

יש שלב בהתפתחות שלא מדברים עליו מספיק.

שלב שבו כבר ברור לי מה חשוב.

יכול להיות

שלא הכול פתור,

אבל יש כיוון.

יש הבנה.

יש תנועה פנימית.

ובכל זאת, בפועל לא תמיד קורה משהו.

לא מתוך חוסר רצון או מוטיבציה,

ולא כי "משהו בי לא בסדר",

אלא כי בין הבנה לפעולה קיים מרווח שדורש יותר מאשר בהירות.

כשהידיעה כבר כאן, אבל התנועה עוד לא

לפעמים עולה בי המחשבה

שאם אני יודעת מה אני רוצה,

אם התמונה ברורה,

אם יש חיבור פנימי,

הפעולה תגיע מעצמה.

אבל זה לא תמיד כך.

יש רגע שבו הידיעה נוכחת,

הרצון אמיתי,

הכוונה קיימת,

ועדיין משהו לא מתכנס.

דווקא אז,

כשמשהו מתחיל להתבהר,

מופיעות דחייה והתפזרות.

לא כבריחה,

אלא כתגובה של מערכת שכבר עמוסה,

ושעדיין לא מצאה תנאים

שיאפשרו לה להחזיק תנועה.

המרווחים אינם  ריקים

לקח לי זמן להבין את זה.

המרווחים שבהם נדמה ש"שום דבר לא קורה"

אינם ריקים.

הם מרווחים

עם פוטנציאל גדילה.

וכשיש פוטנציאל,

יש גם חשיפה.

ויש אחריות.

לעיתים הדחייה לא נובעת מקושי,

אלא דווקא מכךשמשהו מתחיל להיות אפשרי באמת.

להישאר בתוך המרווח הזה

בר לא קשור להשראה או למשמעת,

אלא ליכולת לשהות,

בלי למהר למלא

ובלי למהר לברוח.

הפער אינו בין רצון לעשיה

קל לפרש את הפער הזה

כבעיה של אומץ, מיקוד או נחישות.

אבל אצל רבים הפער יושב במקום אחר.

בין הבשלה פנימית

לבין היכולת להחזיק פעולה

בתוך החיים עצמם.

לא תמיד מתקיימים התנאים

שמאפשרים לפעולה לקרות

ולהישאר לאורך זמן.

פעולה לא נשענת רק

על כוונה ורצון,

אלא גם על ויסות,

על קצב,

ועל סביבה שתומכת בהמשכיות.

ויסות כבסיס לתנועה

לפעמים מה שאנחנו צריכים

אינו עוד מוטיבציה,

אלא ויסות.

משהו שמאפשר למערכת

להישאר יציבה

גם כשהתנועה עוד מהססת.

ויסות לא דוחף קדימה.

הוא מחזיק.

הוא יוצר מרחב שבו

אפשר לזוז לאט,

לעצור בלי לקרוס,

ולחזור לתנועה

בלי שיפוטיות

ובלי ביקורת עצמית.

ואז עולה השאלה האמיתית:

איך נשארים בתנועה, גם כשזה לא פשוט?

תנאים מבפנים ומבחוץ

בעולמות שבהם אני פועלת,

המילה "תנאים" חוזרת שוב ושוב.

מעצבת פנים יוצרת תנאים פיזיים.

מאמנת קוגניטיבית יוצרת תנאים תודעתיים.

ובשני המקרים,

השאלה אינה רק "מה נרצה להשיג", 

אלא"מה יאפשר לזה להתרחש ולהישאר".

אולי ההתפתחות האמיתית מתרחשת כאן.

ביכולת להישאר

ולשהות

עם מה שכבר ברור,

גם כשהפעולה עוד מתעכבת.

לא כל תנועה צריכה להיות מהירה.

לא כל בהירות חייבת להידחק לביצוע.

לפעמים העבודה העמוקה באמת

היא ללמוד להחזיק את המרווח

ולעבוד מתוכו.

אז איך לומדים להחזיק את המרווח? 

מתוך העבודה האישית שלי,

עם עצמי ועם מתאמנים,

יצרתי מרחב שאלות

שמטרתו להקשיב

למה שכבר קיים.

אפשר לבחור שאלה אחת 

ולחזור אליה במהלך השבוע.

אין צורך לענות מיד.

לפעמים עצם השהייה

כבר מייצרת תנועה.

מרחב שאלות לשהייה זמין כאן בלינק.

לפגוש את המרווח בקצב שלך.

להורדת הקובץ - מרחב שאלות לתרגול בין הבנה לפעולה

……...…………………………………………………………………………………………..

הזמנה לעבודה משותפת

אם את מזהה את עצמך במרווח הזה,

בין ידיעה לפעולה,

בין כוונה טובה לעומס יומיומי,

בין חזון ברור לקושי להחזיק תנועה

בתוך החיים היומיומיים,

אני מזמינה אותךלעבודה משותפת איתי,

בקליניקה או בזום,

ולבדוק יחד אילו תנאים נכון לבנות עכשיו.

ליצירת קשר: לחצי כאן

לכתוב לי בוואטסאפ: לחצי כאן

קרן משה | אימון ועיצוב סביבות חיים מטיבות 

keren.spaceflow@gmail.com  | 054.8020685